לקראת פסח | ארבעים שנה במדבר – חינוך כמסע ומסע כתהליך חינוכי: האם אנחנו מוכנים לצאת לתהליכים חינוכיים ארוכים, שאת פירותיהם אולי לא נזכה לראות?

Loading

שמור\י תוכן

מסר : תהליכים חינוכיים יכולים לקחת זמן. לעיתים יידרש “להחליף דור” עד שנראה את הפירות. זה לא אומר שהם נכשלים וזה לא אומר שצריך לוותר עליהם.

2

אין

1

60 דק’

נפתח בשאלה:

  • כמה זמן לוקח להגיע ממצרים לכנען?

חשבון די פשוט מוכיח שאם אתה יוצא ממצרים וצועד בכל שנה 300 ימים בלבד (…) ונניח שאתה הולך רק עשרה קילומטרים ביום, גם לא עניין כבד במיוחד, הרי שבארבעים שנה אתה יכול לעבור 120 אלף קילומטרים. זה, בלי להגזים, משהו כמו שלוש פעמים היקף כדור הארץ באזור קו המשווה.

מתוך: “לאן הלכנו ארבעים שנה במדבר”, משה גלעד, אתר מסע אחר

  • מדוע אם כך נמשך מסעם של בני ישראל ארבעים שנה?
  • איזו הזדמנות טומן בחובו מסע ארוך?

א וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד–עָצוּם מְאֹד; וַיִּרְאוּ אֶת-אֶרֶץ יַעְזֵר, וְאֶת-אֶרֶץ גִּלְעָד, וְהִנֵּה הַמָּקוֹם, מְקוֹם מִקְנֶה.  ב וַיָּבֹאוּ בְנֵי-גָד, וּבְנֵי רְאוּבֵן; וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְאֶל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר.  ג עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה, וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה, וּשְׂבָם וּנְבוֹ, וּבְעֹן.  ד הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָה לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל–אֶרֶץ מִקְנֶה, הִוא; וְלַעֲבָדֶיךָ, מִקְנֶה.  {ס}  ה וַיֹּאמְרוּ, אִם-מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ–יֻתַּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ, לַאֲחֻזָּה:  אַל-תַּעֲבִרֵנוּ, אֶת-הַיַּרְדֵּן.  ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לִבְנֵי-גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן:  הַאַחֵיכֶם, יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וְאַתֶּם, תֵּשְׁבוּ פֹה.  ז וְלָמָּה תנואון (תְנִיאוּן), אֶת-לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–מֵעֲבֹר, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַן לָהֶם, יְהוָה.  ח כֹּה עָשׂוּ, אֲבֹתֵיכֶם, בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ, לִרְאוֹת אֶת-הָאָרֶץ.  ט וַיַּעֲלוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכּוֹל, וַיִּרְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וַיָּנִיאוּ, אֶת-לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לְבִלְתִּי-בֹא, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַן לָהֶם, יְהוָה.  י וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּשָּׁבַע, לֵאמֹר.  יא אִם-יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, אֵת הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:  כִּי לֹא-מִלְאוּ, אַחֲרָי.  יב בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, הַקְּנִזִּי, וִיהוֹשֻׁעַ, בִּן-נוּן:  כִּי מִלְאוּ, אַחֲרֵי יְהוָה.  יג וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל, וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר, אַרְבָּעִים שָׁנָה–עַד-תֹּם, כָּל-הַדּוֹר, הָעֹשֶׂה הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה.  יד וְהִנֵּה קַמְתֶּם, תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם–תַּרְבּוּת, אֲנָשִׁים חַטָּאִים:  לִסְפּוֹת עוֹד, עַל חֲרוֹן אַף-יְהוָה–אֶל-יִשְׂרָאֵל.

במדבר, לב, א-יד

(הסבר הטקסט במילים פשוטות וכן זכוכית מגדלת על השאלות הנובעות ממנו מופיע בסוף היחידה)

  • כיצד אתם מבינים את ההסבר המקראי לנדודים במדבר?
  • האם “העונש החינוכי” תואם את המעשה? מה מטרת התגובה?
  • מה המשמעות של המסע של בני ישראל במדבר? לשם מה?

 הערות למדריך: מומלץ לאורך היחידה לדבר במושגים של תהליך חינוכי. להשתמש בסיפור המקראי כמצפן, אך השפה צריכה להיות צופית, חינוכית. אם המסע אמור “להחליף דור”, לתרגם את זה למושגי צופים- מה זה אומר “להחליף דור” במושגי צופים?

בפָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח, פרשת השבוע הרביעית בספר שמות, מופיע האזכור הראשון לכך שבני ישראל עתידים ללכת במדבר 40 שנה. כרונלוגית, מדובר ברגע שלאחר חציית ים סוף. כלומר- ברגע שמתחילים הנדודים במדבר, ידוע כבר שהם עתידים להימשך 40 שנה:

“וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָכְלוּ אֶת-הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה–עַד-בֹּאָם, אֶל-אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת:  אֶת-הַמָּן, אָכְלוּ–עַד-בֹּאָם, אֶל-קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן.”

שמות, טז, לה

  • האם ייתכן שהמסע תוכנן מלכתחילה להיות מסע ארוך של 40 שנה?
  • האם אנחנו יודעים ללכת במדבר? כלומר- האם אנחנו יודעים להתחיל מסע, בידיעה שהוא הולך להיות ארוך וההצלחה שלו תגיע רק עוד זמן רב?
  • מה ישתנה באופן שבו אנו ניגשים לתהליך אם נבין שאנחנו בתחילתן של 40 שנה במדבר?

“תוכל לומר לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?”, שאלה עליסה. “הדבר תלוי מאד במקום שאליו את רוצה להגיע,” ענה החתול. “לא אכפת לי כל-כך לאן” – אמרה עליסה. “אם כך, אין הבדל באיזו דרך תלכי,” ענה החתול. “כל עוד אגיע לאן-שהוא,” הוסיפה עליסה לצורך ההסבר. “הו, אין ספק שתגיעי,” אמר החתול, “אם רק תלכי די זמן.”

מתוך: לואיס קרול, עליסה בארץ הפלאות (תרגם: אוריאל אופק), הוצאת מחברות לספרות 1987, עמ’ 63

[נספחים] נספחים: נספח 1

[עזרים] עזרים: אין

[זמן] זמן פעילות: 60 דק’

כל המופיע בהרחבה הינו הצעות לפרשנות, לדיון ובוודאי שלא קביעה חד משמעית את המשמעות.

 

בני ישראל נודדים במדבר. הם לא הולכים כל הזמן. הם עוברים ממקום למקום. עוצרים בקרבת יישובים ומקימים מחנה- עטרות, דיב, יעזר, גלעד ועוד. לשבטים ראובן וגד יש מקנה גדול. כאשר הם חונים בגלעד, הם רואים כי המקום מתאים מאוד לגידול צאן ומבקשים להישאר במקום, להקים יישוב קבע. משה אומר שהם עושים מעשה לא “חברי”- “כולם הולכים להילחם על הארץ אליה אנחנו הולכים ואתם תשתמטו? אתם הולכים לנסות לשכנע גם אחרים? אתם סרבנים! ממש כמו השליחים ששלחתי לצפות על הארץ שבחזרתם ניסו לשכנע את העם לוותר על ארץ ישראל”.

התגובה של אלוהים לבקשה הזו היא עונש- נדודים 40 שנה במדבר, על פי הקטע. האם באמת מדובר בעונש? האם זו תגובה? אם אנחנו נחשפים כבר בתחילת ספר במדבר לכך שהנדודים ימשכו 40 שנה, כיצד ניתן לטעון שזה עונש שמגיע רק עכשיו? מדוע הולכים 40 שנה במדבר? זו תקופת חיים שלמה? המסע לארץ ישראל הוא מסע מעבדות לחירות- להיות בעלים של אדמה, לעבד אותה, לבנות עליה יישובי קבע- זה החופש האמיתי. מסע מעבדות לחירות הוא מסע נפשי, מסע תודעתי, ולא מסע פיזי. התקופה הארוכה אמורה לאפשר את המסע הנפשי הזה.

[נספחים] נספחים: אין

[עזרים] עזרים: אין

[זמן] זמן פעילות: אין

חבר.ת צוות הנהגה יקר.ה!

תכנית ההכשרות למרכזי.ות שבטים נבנתה מתוך ראיה הוליסטית
המסתכלת על כלל ההכשרות שמרכז.ת השבט עובר.ת מרגע הכניסה לתפקיד.

התכנית בנויה מהכשרות הסמכה
המועברות בפורום תנועתי – קורס בסיסי, קורס מתקדם והכשרת בטיחות.

אתר זה נועד לשמש ככלי עבורך, חבר.ת צוות ההנהגה, לבנות תכנית הכשרות מקיפה,
איכותית ומדויקת עבור מעגל המרכזים.ות בהנהגתך.

בהצלחה!
דילוג לתוכן