כיצד תופסות המרכזות את תפקידן בכל הנוגע לחניכי צמי”ד ושילוב בשבט?

נחלק את המרכזות לקבוצות קטנות ונבקש מהם לכתוב כיצד הן תופשות את תפקידן כמרכזות בכל הנוגע לחיכי צמי”ד ושילוב בשבט

• מה הן נדרשות לעשות?
• מה הציפיות מהן?
• מה הדברים שצרכים לקרות בפועל בשבט? וכו’

לאחר הדיונים בקבוצות הקטנות נחזור למליאה ונשתף בשיח שהתקיים.

1. האם יש פער בין מה שדיברנו בחלק הראשון לגביי התחושות האישיות שלנו לבין מה שתפקיד דורש אותי לעשות?
2. מדוע קיים פער? מה המשמעות שלו מבחינתי?
3. האם בכלל צריך לגשר על הפער? כיצד ניתן לגשר עליו?
4. עד כמה אתן מוכנות לוותר ולהקריב דברים אחרים בשבט בשביל אותם חניכים?
5. מה הגבולות האדומים שלי?

החניכים נמצאים בשבטים והם באחריותם הישירה של המרכזים ככלל החניכים, עם זאת יתכן שנוצר דיסוננס בין העולם האישי של המרכזים (פחות מתחברים, מפחדים, לא מגיעים לזה, עול וכו’, חסר ידע מקצועי, לא מגיע בטבעיות)

לעומת מה שהתפקיד דורש מהם בפועל. חשוב להצביע ולפרק את הפערים אך עם זאת להסביר שזהו חלק אינטגרלי מתפקידם בו הם מתבקשים לעשות מה שנדרש.

חקירה והעמקה בנושא ובתחושות שלי כלפיו, כמו גם הצבת גבולות אדומים ואזור נוחות עתידה לעזור בעבודה בתחום זה