הצופה נאמן לעמו, ארצו ושפתו- כיצד זה בא לידי ביטוי בשבט?

מקרינים למרכזים סרטון מתוך “ארץ נהדרת” המתייחס לנאמנות (למשל זה או זה) או מתוך “גב האומה” (למשל זה).
לאחר הצפייה דנים עם המרכזים בשאלת הנאמנות הנדרשת בצופים- לאיזה סוג של נאמנות אנחנו מצפים בצופים? מהי ההתנהגות המצופה? (למדריך- כדאי להתייחס למושג הנאמנות בעת בה אנחנו חיים, לקחת את המושג לא למקום הקיצוני, אלא למשהו יומיומי ומחובר למציאות שלנו).

נחלק את המרכזים לקבוצות קטנות יותר (4-5 משתתפים בקבוצה), ונציג בפניהם כרטיסיות עם דילמות שונות הקשורות בנאמנות לעם ו/או למדינה.

1. שירות צבאי- האם כחלק מהנאמנות לעם / למדינה אנו מחויבים לעודד את בוגרי התנועה לשרת בצבא? האם נקבל מצב בו שכבת שמיניות תנסח “מכתב שמיניסטים” הקורא לא להתגייס?
2. הגירה- האם באופן אישי אבחר לגדל את ילדיי בישראל? מדוע כן? מדוע לא? האם זה חשוב בעיני? האם לדעתך מצב בו בוגר של התנועה מחליט לעזוב את הארץ זה כישלון בחינוך שלנו כתנועה? מדוע?
3. הדדיות- כאשר מדברים על נאמנות בין בני אדם, מדובר בהכרח בהדדיות (בין בני זוג למשל, הנאמנות והאמון הם הדדיים. כך גם בין בני משפחה, וכו’). לעומת זאת, בין גוף, דוגמת מדינה, לבין האדם- אין הדדיות. אז מה בעצם יוצא לי מזה שאני נאמן למדינה או לעם? אם מחר בבוקר אעבור לגור במדינה אחרת- האם תשתנה הנאמנות שלי?

בסיום העיסוק בדילמות בקבוצות הקטנות חוזרים למליאה ומשתפים בעיקרי הדברים וברוח שעלתה מתוך הדיון בקבוצות השונות. כדאי בשלב זה להעלות שוב את השיח סביב הרלוונטיות של מידת הצופה בה אנחנו עוסקים לחיי היומיום הצופיים שלנו.