הדרכה פלוס +

שבת במחנה היא הזדמנות לפעילות- הזדמנות לשאול מה היא השבת עבורי? האם אני מציין אותה באופן מיוחד בבית? האם השבת היא יום דתי או יום

(מומלץ לפתוח את ערכת ערכים במועדם של ימי בין המצרים ולהיעזר גם בפעילויות המוצעות בה, לחצו כאן לצפייה בערכה מתוך אוגדן המסמכים)   מתודה 1:

הליווי מתחלק לשני חלקים- בחלק הראשון נעבור יחד על המיפוי ועל חשיבותו החלק השני יתבצע לאחר מפגש עם הגורמים השונים כאשר המיפוי כבר מלא.  

לכבוד יום איכות הסביבה הבינלאומי שחל השבוע, הכנו לכם ולכן הצעה לפעילות העוסקת בחשיבות השמירה על הסביבה והקשר בין זה להתחשבות באחר. מתודה 1: התבוננות

תגידי, איך את מרגישה במרחב הציבורי? זאת אומרת- ברחוב, בשבט, בבית הספר, בקניון…. מרגישה בטוחה? החוויה של נערות ונשים במרחב הציבורי היא שאינן תמיד מוגנות, ושעל

כתב: יונתן פטאל, מרכז צעיר משבט בית הכרם בשנת 2020

בחודשים האחרונים חווה החברה הישראלית תקופה מורכבת וטעונה, וניכר כי השפעותיה על השיח מחלחלות לכלל האוכלוסיות, הקהילות והפרטים כאחד, והצורך לקדם ולקיים חיבורים, אחדות ואחווה

״שבט הצופים נמצא בתוך הקהילה, הוא ממוקם פעמים רבות בלב השכונה או הישוב וקולט אליו ילדים וילדות מהקהילה. שבטי הצופים יצרו לעצמם עולם שלם משלהם,

מסר מרכזי: חודש הימים הלאומיים מזמין אותנו לעסוק במגוון שאלות – זיכרון אישי מול זיכרון קולקטיבי? מי מונצח ומי לא? מה מהות הימים השונים? מה ניתן

“למה בכלל צריך את יום האישה?” זו שאלה שאני שומעת הרבה, והאמת – לפעמים גם אני מתחבטת בה. אבל אז אני מגיעה לאירוע ורואה על

ביום שני האחרון התקיימה ישיבת הנהגה ארצית בה התנהל דיון ער ומקיף על המצב החברתי והפוליטי בו אנו נמצאים במדינה וכן על מה תפקידה של

אפלייקציה חדשה של שאלות אנונימיות NGL הופכת נפוצה יותר ומופיעה בכל הרשתות החברתיות. אתם.ן שואלים.ות – אני עונה, בלי לדעת מי, בלי להבין הקשר ובלי

יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה מצוין ב-27 בינואר ב -1 בנובמבר 2005 החליטה עצרת האו“ם לקבוע יום זיכרון בין לאומי להנצחת קורבנות השואה. העצרת בחרה ביום ה-27

יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה מצוין ב- 27 לינואר, התאריך שבו שוחרר ב- 1945 מחנה ההשמדה אושוויץ מידי הנאצים. תאריך זה שימש מדינות אחדות, ובהן גרמניה

במהלך הימים הסוערים העוברים על המדינה שלנו, נכון שנזכיר בקול ברור מהו יעודה של תנועת הצופים ולאור אילו ערכים אנו מחנכים/ות את חניכי/ות ובוגרי/ות התנועה: “תנועת הצופים

היום התרחש אירוע אשר ישפיע עמוקות על מדינת ישראל, ועל אחת כמה וכמה על חברי השכב”ג הנוכחיים אשר עתידיים להתגייס בשנים הקרובות. הרמטכ”ל (ראש המטה

הטיול הצופי נגזר מתוך שיטת החינוך הצופית – המבוססת על קבוצה קטנה, יציאה אל הטבע ולמידה דרך פעילות אתגרית וחווייתית. טיול מקיים את התנאים האידיאלים לחינוך

רקע: חג השנה האזרחית החדשה, הנובי גוד, נחגג ב-31.12 במאות אלפי בתים של יוצאי ויוצאות ברית המועצות, כמסורת אינטימית, יחד עם המשפחה הגרעינית וחברים, ומקפלת בתוכה שנים

רקע: חג השנה האזרחית החדשה, הנובי גוד, נחגג ב-31.12 במאות אלפי בתים של יוצאי ויוצאות ברית המועצות, כמסורת אינטימית, יחד עם המשפחה הגרעינית וחברים, ומקפלת בתוכה שנים

מתודה 1 – השראה: נבקש מהחניכות לחפש באינטרנט את המילה אלימות ולהסתכל על הכתבות האחרונות שפורסמו, ניתן גם לבקש להיכנס לאתרי החדשות ולראות אם יש

מתודה 1 – התבוננות צפייה בסרטון הסבר על שוניות האלמוגים – הכירות עם הסביבה הימית במרחב של אילת בים סוף. לאחר מכן, היכנסו לקישור בכתבה והקריאו

האם אנחנו משתמשים בעדכונים טכנולוגיים לטובה? השבוע כולנו שמנו לב לעדכון בווטסאפ שהיה חסר לנו, אולי אפילו בלי שידענו: סקרים בקבוצות! בין לילה החלפנו את

    נעבור על ההקדמה ועל חוברת התוכן ונקיים חשיבה משותפת בשני מעגלים- ברמה האישית- איפה היום הזה תופס אותי ברמה האישית בחיים שלי..? מה

ההנחה השגויה הראשונה היא כי המדריך חייב להיות אובייקטיבי: אסור לו להביע עמדה משלו, כי בכך ישפיע באמצעים פסולים על הנפש הרכה של החניך. אובייקטיביות, רבותי, היא תכונה של אובייקטים, לא של בני אדם. שולחנות, ספלי חרסינה ותנורי אפיה יכולים להיות אובייקטיביים. מותר האדם מן החפצים בכך שהוא סובייקט, כלומר: סובייקטיבי, כלומר: יש לו דעות, השקפות, רצונות, חששות, תקוות, פחדים, שאיפות… מדריך ההופך עצמו לאובייקט הופך עצמו למיותר. את מה שנותן המדריך האובייקטיבי יכול כל אחד למצוא בספרית בית-הספר, או על צג המחשב. שימו לב לאבסורד הבא: אתם סובבים בקיבוצים ובבתי-הספר, ומספרים לנערים על תנועת “קבוצות הבחירה”. אתם עושים כל מאמץ לשכנע אותם לבוא לכנס ט’. אתם מתקשרים לכל החניכים שלכם בי’ או ביא’, ומשכנעים אותם לבוא למפגש בסוף השבוע. כשהם כבר מגיעים, אתם מתמודדים עם בעיות חברתיות, עם חוסר נכונות, עם חוסר מחויבות ועוד ועוד. את כל הדברים הללו אתם עושים מתוך השקפתכם החינוכית, מתוך שאיפות שלכם, מתוך זיכרונכם הטרי, עד כמה הייתה הקבוצה שלכם חשובה לכם כשאתם הייתם חניכים… ואז מתחיל המפגש, ומדברים על נושא כלשהו (“עונש מוות למחבלים” או כל דבר אחר) ופתאום מתחולל הפלא: אתם הופכים לאובייקטיביים. פתאום אין לכם עמדה משלכם. פתאום אתם רק “כלי שבעזרתו יוכל החניך לפגוש את מגוון הדעות השונות”. לא ידידי, לא זו הדרך. אתם בני אדם ומדריכים, אל תשכחו זאת. ובפעם הבאה שמישהו ידרוש מכם להיות “אובייקטיביים”, הסבירו לו בנימוס אך בתקיפות שאתם אנשים ולא קומקומים חשמליים. ודרך אגב: אף לא אחד מהגורמים האחרים המשפיעים על נפשו של החניך מקפיד כמוכם על כללי האובייקטיביות: אמצעי התקשורת שוטפים לו את המוח, בית-הספר שוטף לו את המוח, אפילו ההורים שלו שוטפים לו את המוח. ורק אתם: “אובייקטיביים”. וכמובן, אינני מבקש מכם כי גם אתם תשטפו לחניכים את המוח. אבל תשפיעו, תחנכו, תנסו להאיר את עיניהם. אל תשקרו להם ואל תעשו עליהם מניפולציות, אבל הסבירו להם, בין השאר, גם מה אתם חושבים, ולמה אתם חושבים כך. (ותרשו לי עוד שאלה קטנה: כאשר אתם לובשים מסיכה של אובייקטיביות, למרות שיש לכם עמדה, ועמדתכם חשובה לכם, האין גם זה שקר? האין גם זה סוג של מניפולציה?) ההנחה השגויה השנייה: “המדריך המתחבט“  ההנחה השגויה השנייה נראית כמו היפוכה של הטענה הקודמת: “אינני יכול לדבר עם חניך על נושא מסוים לפני שלמדתי כל מה שיש לדעת על נושא זה, ולפני שגיבשתי לי דעה מוצקה עליו”. הנחה כזו פוסלת מראש את האפשרות שמפגש הקבוצה יהיה אירוע תורם ומעשיר גם עבורכם, היא קובעת שהקשר מדריך-חניך הוא קשר חד-סתרי. אתה דובר והוא השומע. בהנחה זו מתחבאות בעצם שתי טעויות. ראשית: החניך איננו דלי ריק, ואתם לא הברז שצריך למלא אותו. שנית: אין דבר כזה “ללמוד כל מה שיש לדעת על נושא מסוים”, ועמדות מוצקות הופכות מסוכנות כאשר הן נעשות מוצקות מדי. ראיתי כבר מדריכים שלא העזו להעלות נושא מסוים בקבוצתם כי לא הרגישו שהם “שולטים בו מא’ ועד ת’ “, ומנגד מדריכים ש”הנחיתו על ה”תלמיד” את השקפת עולמם מגבוה, כמו שופרות תעמולה. עצתי לכם: העזו לברר דברים עם החניכים, העזו לבחון דברים ביחד איתם, הגידו להם מה דעתכם, אבל אל תתביישו להגיד להם “אני לא יודע”. והכי חשוב, שימרו תמיד על מידה כלשהי של ספקנות בריאה. מי שלא מתרוצץ שום עכבר ספקני בין יסודות המגדלים שהוא בונה, מוטב שיזכור שהעכברים נוטשים אוניות הנוטות לטבוע.   אז מה את.ה חושב.ת? 

קיימים שלושה סוגי חרדות מרכזיים:   חרדה מציאותית פחד ממצבים אובייקטיבייים וקונקרטיים. חרדות ממצבים כלכליים, בטחוניים, ממחלות, ממוות. חרדה נוירוטיות הקונפליקט המתמיד בין האיד לאגו.