שמור\י תוכן
דמיינו עכשיו שבא לכם/ן לשתות קפה בבית הקפה הפינתי, או ללכת לבקר חברה, או אפילו ללכת לבית הספר. דמיינתם/ן? הגעתם/ן בקלות? יופי.
עבור חלקים נרחבים באוכלוסיה בישראל, אפילו לדמיין את זה זאת לא משימה כל כך פשוטה. על אף שבישראל חוקק כבר בשנת 1998 חוק שוויון זכויות לא/נשים עם מוגבלויות, ובשנת 2005 נוספה לו הרחבה המחייבת את כל הגופים (הפרטיים והציבוריים) הנותנים שירות במדינה להנגיש את עסקיהם לא.נשים עם מגבלה, עדיין בתי עסק רבים בישראל לא מקיימים נגישות זאת.
העובדה שעל אף חוקי המדינה, עדיין קיימים שירותים שלא מונגשים לקבוצות אוכלוסייה שלמות, הופכת את מציאות חייהם/ן לקשה יותר, ופעמים רבות מעידים א.נשים עם מוגבלויות כי הם/ן בוחרים/ות מראש לוותר על פעילות מסוימת בשל העובדה כי היא אינה מונגשת להם/ן, או אפילו בחלקה. מדרגה אחת בכניסה לתא השירותים, תמונה עם טקסט ולא טקסט חופשי, תחנת אוטובוס מוגבהת ועוד דוגמאות רבות, שיכולות להצטייר כקטנות, הופכות בעצם את המרחב הציבורי ללא נגיש לאוכלוסיות רבות.
וכאן אנחנו יכולים/ות להיכנס לתמונה – ובעצם להסתכל על המרחב שסביבנו – האם הבניין מגורים שלי נגיש? יש מעלית/מעלון? המעלית מדברת? יש בה כתב ברייל? האם השבט שלכם/ן מונגש? האם יש רמפה בכניסה? הכל בקומה אחת? כיסא גלגלים יכול להיכנס בדלתות הכניסה? ובשירותים? האם בית הספר שלכם/ן מונגש? האם תלמיד/ה עם לקות שמיעה יכול/ה לקחת חלק בשיעורים? האם בסביבה שלנו יש הכלה למוגבלויות נפשיות, קוגניטיביות ופיזיות? מה אני יכול/ה לעשות עם זה?
מצורפים מספר סרטונים בנושא שניתן להראות לחניכים/ות ומעבירים את המסר דרך נקודות מבט מעניינות ושונות:
קהילה מכילה עם נגישות, כמה פשוט – YouTube