שמור\י תוכן
מה המקום של הדרכת שכבה בתנועת הצופים?
מסר מרכזי: הדרכת שכבה לאורך השנים בתנועת הצופים היא אתגר. למרות הצורך העז של חברי וחברות השכבג בהדרכה משמעותית עדיין בתרבות הארגונית השבטית וההנהגתית המקום של הדרכת השכבה הוא לא מספק ולא מגיע למקום של הדרכת שכבה משמעותית והוליסטית לפי תפיסת המסע בצופים. במהלך היחידה נבחן את הצרכים של השכבות השונות בשכבג, נאפיין את השכבה עצמה ונבין ביחד איך נחזיק את נושא הדרכת השכבה ברמה השנתית.
מתודה 1- התבוננות | 15 דקות
בחדר יהיו מפוזרות השאלות המרכזיות לפי המסע בצופים לכלל השכבות גיל בשכבה הבוגרת ובנוסף קירות מדברים עם שאלות שהם יצטרכו לענות עליהן במהלך ההתבוננות הכללית:
1. מה האתגרים המרכזיים ההנהגתיים בהדרכת שכבה?
2. מה הכישורים הנדרשים למדריך/ת שכבה בצופים?
3.מה הקושי שלי בעיסוק בנושא?
4. כמה אנחנו מתעסקים באמת בתוכן הרלוונטי לשכבות לעומת גיבוש שכבה?
*למדריך/ה- ננסה במהלך החלק הזה שכל אחד באמת יתבונן ויבין את המהות של הדרכת שכבה בעצמו, את האתגרים, את התוכן הרלוונטי. ננסה שדרך המתודה הזאת המשתתפים יבינו את החשיבות של הדרכת שכבה
ציוד- נייר עיתון, שאלות מרכזיות, טושים
מתודה 2- פירוק | 15 דקות
נחלק את המשתתפים/ות לשלוש קבוצות לפי שכבות הגיל- י’, יא, יב’. לכל קבוצה נחלק מפת חשיבה על השכבה ואת מאפייני הגיל החדשים והישנים.
* ננסה שבחלק זה המשתתפים יאפיינו את השכבה, יראו את הדרכת השכבה דרך העיניים של הילדים/ות ולא דרך המשקפיים הניהוליים.
ציוד: מפת חשיבה לכל שכבה, מאפייני גיל , טושים עטים
מתודה 3 – עשייה | 20 דקות
כל קבוצה תקבל ציר זמן שנתי, עדיין בכובע של שכבת הגיל שהיו בה במתודה הקודמת על המשתתפים ליצור מענה הנהגתי לכל שכבה לפי שגרות העבודה הקיימות ( ליווי שבטי, ביקור ביום פעילות, ישיבת מרכזים, ישיבת צוות בוגר, הכשרת מדריכי שכבה). הציר עבודה השנתי לכל שכבה יהיה תלוי על הקיר כדי שכל שכבה תוכל לראות גם את השכבות האחרות.
לאחר מכן כל קבוצה תציג את התהליך השנתי שהיא יצרה
דפי A4 ,חצים מודפסים, פוסטטים
כרטיסיות- ליווי שבטי, ביקור ביום פעילות, ישיבת מרכזים, ישיבת צוות בוגר, הכשרת מדריכי שכבה
מתודה 4 – דיון בשאלה | 10 דקות
מה התפקיד שלנו כרכזי/ות חינוך בניהול הדרכת השכבה?
מה הקושי שלנו האישי בעולמות מדריכי/ות השכבה?
-נפתח את מדדי ההצלחה של רכזי/ות חינוך ונעבור עליהם בהקשר של הדרכת שכבה
מהם העקרונות של החינוך הדמוקרטי המייצרים תרבות דמוקרטית בשבט? ואיך ניישם תרבות דמוקרטית בשבט?
מתודה 1- שיתוף | 10 דקות
נערוך שיתוך סביב השאלה:
האם יש לנו מנגנונים דמוקרטים בשבט, ואיזה? למה זה חשוב?
כשאנחנו מדברים על תרבות דמוקרטית למה אנחנו מתכוונים?
הערה למדריכה- ניתן לעשות חלוקה של מה זה תרבות? מה זה דמוקרטיה. בכללי לא לפי הגדרה מובנית.
כשאומרים תרבות דמוקרטית למה מתכוונים? דברים שנרצה שיעלה מהם.ן : התרבות הדמוקרטית הוגדרה ככזו המקדמת ומאפשרת מתן כבוד וחירות לאדם באשר הוא אדם, מכירה בשוויון ערך האדם בזכויות הפרט וחותרת לאחריות חברתית.
זוהי תרבות של חברה שיודעת לנהל בצורה מורכבת מתחים מנקודת מבט דמוקרטית. מתחים מרכזיים כגון- המתח בין היחיד לחברה, בין צדק ושלום וכן הלאה – אלו מתבררים תוך דיאלוג ואפשרות של המושפע להשפיע.
מתודה 2- פירוק | 10 דק
נסביר למשתתפים.ות על העקרונות של החינוך הדמוקרטי המייצרים תרבות דמוקרטית ונבקש מהם.ן לתת דוגמא לכל אחד מהעקרונות. נפזר את העקרונות על הרצפה כך שכולם.ן יוכלו לראות.
אופציה נוספת: להתחיל בשאלה של מה לדעתם.ן המרכיבים המייצרים תרבות דמוקרטית בשבט? לאחר מכן נציג לקבוצה את העקרונות וניתן כמה דוגמאות לכל עקרון.
*******
שקיפות: יכולת של הפרט לדעת ולהכיר מידע הנמצא בידי ההנהלה כמו תוכנית עבודה, תקציבים, אופן קבלת החלטות, טעויות ועוד. ככל שהמידע יותר נגיש לכלל כך מתקיימת יותר שקיפות.
דיאלוג: מאפשר שיחה פתוחה ונעימה בין כל הגורמים בארגון. הדיאלוג מגיע מהדרג הבכיר יותר ושואף לנהל שיחה ללא הרגשת מעמדות.
בחירה: לחברי הארגון יש השפעה והם יכולים לבחור בסוגיות שונות שנוגעות להם.
חופש ביטוי: כל אחד מהפרטים בארגון יכול להגיד את דעתו גם אם היא שונה מדעת הרוב. הבעת דיעה לא תפגע בתפקיד או מעמד של מישהו.
שוויון: יש שוויון בזכויות ובחובות של חברי הארגון ללא הבדל, מעמד, גיל, גזע, מין.
קהילה: הפרטים רואים עצמם כחלק מקבוצה שאחראית אחד לשני.
מתודה 3- דיון בשאלה| 15 דקות
- איזה עקרון לדעתכם.ן צריך להופיע ואינו מופיע? ( משהו להוסיף)
- איזה עקרון פחות/ יותר מיושם בשבטים
- מה מאתגר אותנו להתעסק סביב זה?
מתודה 4- משחק הדמיה | 10 דקות
נחלק לתתי קובצות, כל קבוצה תצטרך לחשוב יחד על מודל של שבט/הנהגה הפועל באופן הדמוקרטי ביותר, כלומר מקיים את ששת העקרונות , לאחר מכן לציין מה קורה בו (בימי הפעילות, מה השכב”ג עושה, מה החניכים.ות עושים וכו’) לאחר מכן, בקבוצות- נעשה שיתוף איפה ממקום ההנהגה/השבט שלהם ביחס למודל שכתבו.
מתודה 5 -הסבר | 10 דקות
מעבר על המכתב של מועצת תנועה תשפ”ד
נספח 1- דוגמאות לעקרונות החינוך הדמוקרטי
שקיפות:
אני חושב.ת שכל השאלות שנוגעות לשכב”ג מגיעות אליו
אני יודע.ת כיצד מחולק התקציב של השבט
דיאלוג:
אני מרגיש.ה בנוח לפנות ולהגיד את דעתי לבעלי התפקידים בשבט
בחירה:
אני בוחר.ת איזה פעולות החניכים.ות שלי יעברו
אני מרגיש.ה שיש לי בחירה בשבט
חופש ביטוי:
אני לא מפחד.ת להשמיע דיעה יוצאת דופן
הדיעה שלי נשמעת בשכב”ג
בשבט שלנו נשמעת דיעת החניכים והיא נלקחת בחשבון
שיוויון:
יש שוויון בכוח ההשפעה של כל אחת מהשכבות בשכב”ג
יש שוויון בשבט בין בנים לבנות
קהילה:
שכבת השישיות ידאגו לרווחת שכבת החמישיות
אני מרגיש שאנשים בשבט רוצים בטובתי.
כיצד נתעמק בשבטים שלנו בנושא האחריות על השיח המשותף והמחלוקות בחברה הישראלית?
חלק א’- השראה ושיתוף (15 דק‘)
נתלה על הקירות דפי A3 עם כתבות בנושאים שונים (צדק לרפאל, עילת הסבירות, חוק הגיוס, האיום על שביתת המורים, הרצון לפטר את יור יד ושם, האמירה של לימור סון הר מלך על רוצח משפחת דוובשה, פשיעה ורצח בחברה הערבית, הדרת נשים באוטובוסים, להטופוביה). רכזי.ות האשכול יסתובבו בחדר ויוכלו לכתוב מחשבות שיש להםן על אותה הכתבה.
נחזור למליאה ונשאל-
- מה התחושות?
- למה אנחנו כתנועה מתקשים בתקופה האחרונה לקחת חלק בשיח הציבורי בכל דרך שהיא?
- איך מכניסים את הנושאים האלה לשבטים שלנו? מה יכולות להיות ההזדמנויות ומה האתגרים?
חלק ב’- התבוננות (25 דק‘)
נציג למשתתפים.ות 6 מתחים הקיימים בחברה הישראלית ותקפים יותר מתמיד היום-
יהודי דמוקרטי
הכרעת הרוב זכויות הפרט
שבטיות ממלכתיות
ליברליזם פלורליזם
נציות (ימין) יוניות (שמאל)
על כל מתח נשאל שאלה ונבקש מהמשתתפים.ות לעמוד על ציר לאורך החדר בין צד לצד של מתח היכן שהם מרגישים ונשתף.
יהודי- דמוקרטי–
אני חושב.ת שביום שבת צריכים לפעול מקומות ציבוריים כמו חנויות, תחבורה ציבורית, מוסדות שלטון ועוד.
הכרעת הרוב- זכויות הפרט
אני מאמין.ה שברגע שהסתיימו הבחירות צריכים לכבד את ההחלטה ולא לנסות לשנות אותה.
שבטיות -ממלכתיות
אני מאמינ.ה שזה בסדר ששר בממשלה קודם כל ינסה לדחוף את האינטרסים של קהל הבוחרים שלו כי הרי בזכותם הוא הגיע לשלטון.
נציות – יוניות
אני מאמינ.ה שכדי לצמצם את הטרור הפלסטיני בישראל צריך להרע בתנאים של האסירים בבתי הכלא
פלורליזם- ליברליזם
אני מאמינ.ה שהסממנים של מדינת ישראל (דגל, המנון, מגילת העצמאות) צריכים להיות יהודים ישראליים על אף שיש אוכלוסיות אחרות במדינה כי זאת המדינה של היהודים.
נחלק את הרכזים ל-5 קבוצות. כל קבוצה תתעמק במתח ותענה על השאלות (נספח).
חלק ד’- דיון בשאלה (10 דק‘)
נשאל-
- מה החסמים שלנו בעיסוק בתכנים הללו בשבטים שלנו?
- מהן הדרכים להעמיק בנושאים הללו בשבטים- שיתוף
נשתף.
חלק ה’- הסבר (10 דק‘)
מעבר על המכתב של מועצת תנועה תשפ”ד ומה תפקידם כרכזי.ות אשכול.
איך מלווים מרכזים.ות ותיקים.ות (שנה שנייה ומעלה)?
חלק א’- שיתוף (20 דק‘)
נשאל –
- מה מאפיין תחילתו של ליווי בכללי. מבלי לדבר עוד על ההבדלים- אם אני חדש או המרכזת חדשה או וותיקים וכו.. ורושמים את מה שיעלה בצד בלוח
- מה מאפיין את תחילת השנה בראיית של חדשים וותיקים?
מציגים מצגת מלווה – שני צירים – למלווים חדשים / ותיקים שמלווים מרכזת חדש/ ותיקה
נשאל- מה המאפיינים/ אתגרים/ דילמות והשאלות של כל מצב?
מאפיינים:
| מלווה ותיק.ה ומרכז.ת חדש.ה
· איך זוכרים מה זה להיות חדש? איך מתחברים למקום שלו? · אין כח לחזור אחורה- אנחנו כבר יודעים מה צריך לעשות? |
מלווה חדש.ה ומרכז.ת ותיק.ה
· מה קורה עם זה שאני לא יודע? · מה הערך המוסף שלי? · איך אני מתמקם? · מה אני יכול להביא? |
| מלווה ותיק.ה ומרכז.ת ותיק.ה
· מה עושים השנה? ממשיכים באוטומט או עוצרים וחושבים? · מה הערך המוסף שלי כחונך? · מה שונה משנה שעברה? |
מלווה חדש.ה ומרכז.ת חדש.ה
· שני הצדדים לא יודעים למה לצפות · מרכזת השבט בחוסר וודאות גדול · המלווה בחוסר וודאות |
חלק ב’- פירוק (30 דק‘)
נציג לרכזי.ות אשכול את מודל 4 פערי הידע בכשירות ארגונית (מצגת מלווה).
נשאל-
- מה האתגר בכל שלב של פער ידע?
- מה המענה שלנו מבחינת הכשרה\ ליווי?
- איך שומרים על כשירות העובדים?
חלק ג’- סיכום (10 דק‘)
נשאל את רכזי.ות האשכול-
- מה חשוב שהמרכזים הותיקים יקבלו מאיתנו במהלך השנה?
- איך נתאים את הליווים שלנו אליהם?
נספחים-
יהודי- דמוקרטי
מדינת ישראל מגדירה את עצמה כמדינה יהודית ודמוקרטית. היחס בין שני המושגים האלו הוא מורכב ומחייב דיון ערכי מעמיק.
“הדרך הראויה היא להתייחס למתח שבין יהודית לדמוקרטית כאל מתח שבין שני ביטויים של ערך כבוד האדם: כבוד האדם האוניברסלי וכבוד האדם היהודי, הזכאי לריבונות מדינית ותרבותית. טבעי שיהיו מתחים בין הביטויים הללו. כל מקרה של מתח כזה יש לבחון לגופו ולהשתדל לבחור בפתרון שיגרום מינימום פגיעה בשני הערכים החשובים הללו גם יחד. בסופו של דבר, יש ערך אוניברסלי בכך שלבני אדם תהיה גם זהות פרטיקולרית, שאותה יוכלו לעגן במסגרת ריבונית” (יאיר שלג, 2012).
השאלה העולה היא מה דמות החברה שאנחנו רוצים לעצב במדינת ישראל? האם תהיה זו חברה דמוקרטית, רציונלית, פתוחה, הדוגלת בחירויות הפרט ובזכויות האדם, או חברה הדוגלת במדינת הלכה, הקובעת לאדם את אורחות חייו ואת אמונותיו? מדינת ישראל קבעה לעצמה שהיא מדינה דמוקרטית. קביעה זו עולה בפירוש ממגילת העצמאות, המבטיחה שוויון זכויות חברתי ודתי לכל אזרחיה, ללא הבדל דת, גזע ומין. ולכן עולה השאלה, האם דת ודמוקרטיה יכולות להיות בכפיפה אחת?
שאלות לדיון:
- למה המתח הזה הוא כל כך משמעותי היום? איך זה בא לידי ביטוי?
- איך זה יכול להתקשר לעשייה התנועתית שלנו היום? לאיזה מהתחומים שהתנועה מתעסקת בהם זה נוגע?
- איך המתח הזה גורם לנו להרגיש?
הכרעת הרוב- זכויות הפרט
עקרון הכרעת הרוב הוא עיקרון דמוקרטי הקובע שכאשר קיימת דילמה שעומדת להכרעה, מתקיימת הצבעה ומתוך מספר אפשרויות (שתיים או יותר) מתקבלת זו שרוב המצביעים תמכו בה. לאחר שנתקבלה החלטה, כל הציבור, ובכלל זה המיעוט שמחזיק בדעה אחרת, מחויב לקבל את ההכרעה ולפעול בהתאם לה. הכרעת הרוב היא למעשה העמדה הקרובה ביותר לרצון הכלל ולכן מבטאת את רצון העם. זאת כיוון שאין אפשרות שכולם יסכימו פה אחד על כל ההחלטות, ובכל זאת יש צורך שההחלטות המתקבלות ישקפו את רצון העם. עיקרון הכרעת הרוב בא לידי ביטוי במדינה דמוקרטית בדרכים שונות: בבחירות, בהצבעות בפרלמנט ובממשלה, בהכרעות בבתי המשפט ועוד. עקרון הכרעת הרוב עשוי להפוך בקלות ל’עקרון עריצות הרוב’, ולכן אחד ההבדלים הגדולים בין דמוקרטיות למדינות שאינן דמוקרטיות הוא היחס למיעוט דווקא. מגבלות כוחו של הרוב וזכויותיו הבלתי מעורערות של המיעוט מהוות עיקרון מרכזי בדמוקרטיה, עקרון שאינו נופל בחשיבותו מעקרון הכרעת הרוב.
הדמוקרטיה מבטיחה את זכויות המיעוט בעזרת מנגנונים אחדים, היוצרים יחד מערכת של איזונים ובלמים. מערכת זו מונעת מהרוב את היכולת לפגוע בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה, ואינה מאפשרת לגוף יחיד לצבור כוח בלתי מוגבל ולהפעילו. מנגנונים אלה כוללים: חוקה או חוקי יסוד, המחייבים את הרשות המחוקקת והמבצעת ומבטיחים שמירה על זכויות האדם והאזרח; רשות שופטת בלתי תלויה ברשויות הממשל האחרות, האחראית למימוש שלטון החוק ומונעת את רשויות השלטון האחרות מלנצל לרעה את כוחן; בחירה של נציגים שיאיישו את גופי הממשל המרכזיים בבחירות כלליות, תקופתיות, שוות, תחרותיות וחופשיות, המאפשרות למיעוט ליהפך לרוב; והפעלה סדירה וחופשית של רשת תקשורת-המונים, המממשת את זכות האזרח לדעת ומהווה במה חופשית להבעת דעה למתיחת ביקורת ולניסיונות שכנוע.
שאלות לדיון:
- למה המתח הזה הוא כל כך משמעותי היום? איך זה בא לידי ביטוי?
- איך זה יכול להתקשר לעשייה התנועתית שלנו היום? לאיזה מהתחומים שהתנועה מתעסקת בהם זה נוגע?
- איך המתח הזה גורם לנו להרגיש?
שבטיות- ממלכתיות
ממלכתיות, היא למעשה גישה טעונה ומחייבת, הנושאת בתוכה משמעות רבת חשיבות. ועם זאת, היעדר שיח מעמיק בדבר משמעותה – כזה הקשוב למציאות של היום, ובו בעת סוקר אחר העבר שבו צמחה – מרוקן אותה מתוכן. בישראל של שנת 2023, זאת המורכבת מאינספור שבטים שונים (החורגים מפרדיגמת ארבעת השבטים המפורסמת), נדרשת הממלכתיות ביתר שאת. נחזור לימיו של דוד בן גוריון – ימי הקמת המדינה. למול התפלגות היישוב היהודי לארגונים ולמחתרות, לצד גלי העלייה שהביאו שלל צביונות תרבותיים לתוך הארץ – ראה בן-גוריון צורך אקוטי ביצירת תפיסה קושרת: כזאת המשנה הסדרים קיימים בעודה שמה את המדינה במרכז, ומעניקה סמכות לשלטון בכלל תחומים מתוקף היותו נבחר בצורה דמוקרטית. בן-גוריון ביקש לקשור את החברה הישראלית כולה תחת סיפור אחד, וסמכות ברורה. כזאת הלוקחת מארגונים פוליטיים שונים את כוחם, ומבססת שפה אחת סדורה המדוברת ונאכפת בכוח המדינה. הביט בן-גוריון אל העבר היהודי – וצפה בחרדה בהעדרה של מסורת ממלכתית בקורותיו של עם ישראל. את חורבן הבית, ראה ככישלון ממלכתי שנבע מהתפוררות פנימית והעדר לכידות, לצד היעדר הנהגה נכונה. אבל גם מחירים כבדים, זהותיים, תבעה אותה תפיסה ממלכתית שביקשה לבצע כור היתוך זהותי. הרצון לכונן חברה ובה העם מקבל את מרות המדינה ורואה בה אינטרס כללי מועדף, תבעה מקבוצות רבות, שלא לקחו חלק בעיצוב מוסדותיה ואופייה – לוותר על חלקים משמעותיים בזהותם. עובדה זאת, לצד העדר הסדרה מספקת, היא חלק משמעותי בשני המשברים הנוכחים היום בחברה הישראלית: משבר הלכידות, ומשבר המשילות. משבר הלכידות, כתולדה של קבוצות המרגישות שהן נלחמות זו בזו על זהותן; ומשבר המשילות, כתולדה של העדר כללים המסדירים את היחסים בין הקבוצות באופן המבטיח תחושת אמון והוגנות. כך, הולכת הממלכתיות ומתפוררת. אז לשם מה אנו חוזרים היום, ומבקשים להחזיר את הממלכתיות לכס המלכות? הממלכתיות נדרשת כי היא מאפשרת לקבוצות השונות בעם לעמוד בשורה אחת, למצוא שפה משותפת – ולפעול יחד למען האינטרס המשותף, מתוך ההבנה שסיפוקו הכרחי כדי לייצר את התשתית למילוי האינטרס הפרטי שלהם. שמירה על חוק וסדר במדינה, הכרחי לא רק על מנת שהמנהיגות תוכל להתפאר בחוק ובסדר שתחתיה – אלא בראש ובראשונה, בשביל שהאזרח יוכל לחיות במדינה שבה החוק והסדר מגנים עליו ומאפשרים לו ביטחון פיזי, כלכלי ונפשי.
שאלות לדיון:
- למה המתח הזה הוא כל כך משמעותי היום? איך זה בא לידי ביטוי?
- איך זה יכול להתקשר לעשייה התנועתית שלנו היום? לאיזה מהתחומים שהתנועה מתעסקת בהם זה נוגע?
- איך המתח הזה גורם לנו להרגיש?
ליברליזם – פלורליזם
ליברליזם זאת פילוסופיה פוליטית שבמרכזה הזכות לחירות ושוויון בפני החוק, הליברליזם מקדם את הזכות לחירות כעקרון יסודי המנחה את גישתה.
פלורליזם הוא עקרון דמוקרטי האומר שבני אדם שונים מזה, בדרכי החשיבה, בדעות, באורח החיים, בהעדפות וכו’… ושאותו מגוון אנושי הוא מבורך ויש לכבדו ולשמרו.
טור של גלי סמבירא, ראשת תכנית ה-120 של שחרית:
ממה אתם מפחדים אסף זמיר Asaf Zamir, רן קוניק Ran Kunik ועיתון Haaretz הארץ?
ממורה חיילת שתדליק נרות חנוכה עם הילדים בשדרה? מגננת שתלמד ילדי הגן את ברכת המזון?
הוצאתם את ארגוני הדת מבית הספר כי אתם “פלורליסטים“??
אז יהדות היא לא חלק מהפלורליזם שלכם? או שרק אורתודוכסיה מונטסורית (אינדיבידואליזם-אינדיבידואליזם-אינדיבידואליזם) זה בפלורליזם?
היתה הפעם הזאת שקבוצת מורות חיילות הגיעה לשדרות ההשכלה בתל אביב עם דפי צביעה, אמהות נצפו מרחיקות את הילדים שלהם מהן כאילו הן חולות צרעת.
ועוד פעם שאנשים קמו מהלובי באיכילוב כשבנות האולפנא נכנסו עם הסופגניות בחנוכה.
והפעם ההיא שהברסלבים רקדו וחילקו מדבקות בגן משחקים ברמת גן, אני לקחתי מדבקות בשמחה, אמא אחת שאלה אותי אם אני לא חוששת “להכניס את זה הביתה”, סבתא אחת (שחומה) חייכה אלי ואמרה: “אנחנו לא מפחדים מיהודים“.
וראש עיריית רמת גן שאומר בחוגי בית שיגדר את הפארק הלאומי כדי לפתור את “הבעיה החרדית“.
ויש את מעמד היוצרים של תל אביב, אלה שצועקים כפייה דתית ברוטשילד כשמלמדים את הילדים בגן את ברכת המזון אבל מזילים דמעה כשהילדים מברכים את השמש והירח בטקס אנתרופוסופי.
ואלה שמפחדים שיגידו לילדים שלהם שאלוהים ברא את העולם, הללי שמעה את שתי הגרסאות כבר בגיל 4-5, “יש כאלה שמאמינים ככה, יש כאלה שמאמינים ככה ויש כאלה שגם וגם” אמרתי לה, “ומה את חושבת?” היא שאלה. “אני לא יודעת, לא הייתי שם, אבל אני מכבדת את כל האפשרויות ורוצה להכיר אותן“.
ומה עם הפמיניזם? אני בעד אבל בואו נודה, ברוב גני הילדים, החילוניים מהדרין, אפילו כאלה שעושים מונטסורי ואנתרופוסופיה יש מסורות שוביניסטיות, פינת רופא ופינת אחות, בנים בחוץ ובנות רוקמות, גם גננות שהתקדמו לטאבלטים ומעולם לא עשו קידוש או הדליקו נרות, מתקשות לצאת מהקיבעון – אבא של שבת מברך על היין / אמא של שבת מדליקה את הנרות.
כשאנחנו עושים את אותו דבר זה תפיסת עולם, ערכים וחינוך.
כשמישהו אחר עושה את זה זאת אינדוקטרינציה פוליטית, מנגנונים והדתה (??) וכו‘.
גם להוציא, לסלק, ולעשות כותרות זאת כפייה.
אז כשראש העירייה עושה את זה זאת משילות, וכששר החינוך עושה את זה זאת אינדוק-משהו.
הכפייה החילונית והכפייה הליברלית נמצאות בכל מקום,
שנים של בושה שעברנו בממלכתי–חילוני, התביישנו להגיד בבית של חברים שלא נאכל את הפירה עם השניצל, שאנחנו צמות ביום כיפור, שבערב שבת לא נבוא למסיבה כי אנחנו תמיד אצל סבתא טוני.
במרחבים שלמים קשה להיות דתי ובמרחבים אחרים קשה להיות חילוני, שלא לדבר על חרדי או ערבי ועוד.
רוצים לחיות פה יחד?
אז זה לא התוכן וגם לא יום ירושלים – כן או לא, זה הסגנון, האסקלציה, הפחד, האיום הזהותי.
יש כאן (אפילו בגבעתיים) לפחות שתי מערכות ערכים, עולמות משמעות שונים, שיכולים לחיות יחד.
במקום להוציא, לסלק, להחליט, ולעשות כותרות,
בואו נעצב תהליכי קבלת החלטות שמשתפים את ההורים ואת הקהילה, את האנשים האמיתיים שההחלטות נוגעות להם, נזהה את הגופים שמתאימים לנו במאגר התכניות של משרד החינוך, ונאפשר יותר מגישה אחת במערכת החינוך, לא נפחד, נדבר, ניפגש, נקשיב.
ואולי בהזדמנות נקים לנו זרם חינוך מסורתי-פמיניסטי, זה מה שחסר כאן באמת.
שאלות לדיון:
- למה המתח הזה הוא כל כך משמעותי היום? איך זה בא לידי ביטוי?
- איך זה יכול להתקשר לעשייה התנועתית שלנו היום? לאיזה מהתחומים שהתנועה מתעסקת בהם זה נוגע?
- איך המתח הזה גורם לנו להרגיש?
ניציות (ימין) – יוניות (שמאל)
ניציות- בעל אידאולגיה ימנית מדינית, שאינה תומכת בפשרות
יוניות- בעל דעות שמאליות, ליברלי ומתון.
על אף התנודות בעמדות הציבוריות בעניין חשיבותו של נושא הביטחון, הפוליטיקה המפלגתית בישראל מציבה נושא זה במרכז, וציר ימין–שמאל מסודר בעיקר על פי הנושא הביטחוני מדיני, במיוחד סביב שאלת השטחים. ההבחנה המקובלת ביותר בין המחנה היוני לבין המחנה הנצי בכנסת היא בין מי שמוכנים לפתרון המבוסס על פשרה טריטוריאלית לבין המתנגדים לפתרון כזה (פרס ויער-יוכטמן, 1998). סוגיה זו היא אחת הסוגיות הלא פתורות של הפוליטיקה הישראלית, ומאז 1967 הממשלות לא הצליחו לגבש מדיניות עקיבה ולהכריע בנושא. העובדה ששאלת השטחים נותרה בעינה משתקפת היטב גם בעמדות שקיימות בציבור, בהתאם למחנות הנצי והיוני.
שאלות לדיון:
- למה המתח הזה הוא כל כך משמעותי היום? איך זה בא לידי ביטוי?
- איך זה יכול להתקשר לעשייה התנועתית שלנו היום? לאיזה מהתחומים שהתנועה מתעסקת בהם זה נוגע?
- איך המתח הזה גורם לנו להרגיש?